מה מברכים על פריקסה?

סימן טוב הוא לחודש הרחמים והסליחות - הוא הפריקסה. הפריקסה מטוגן בשמן עמוק, ו"טוב שם [טוב] - משמן טוב". הקב"ה מייחד את שמו הטוב עלינו, ובימים אלו הוא קרוב אלינו מאוד מאוד ומגלה את אהבתו כלפינו -  "אני לדודי ודודי לי" - ראשי תיבות: א ל ו ל. 

ברוב מתכוני הפריקסה משתמשים בבצק הדומה מאוד לבצק של לחם, המכיל קמח, מים, שמן ומלח.

מבצק של לחם מפרישים חלה, אך נפסק בשולחן ערוך שלא מפרשים חלה מבצק המטוגן בשמן עמוק. אמנם, הפוסקים האחרונים, ספרדים ואשכנזים כאחד, הסכימו שכשהבצק דומה לבצק של לחם יש להפריש ממנו חלה אך בלא לברך על כך. כמובן שמדובר רק כשמכינים בצק מכמות גדולה של קמח המתחייבת בהפרשת חלה.

שני דברים שחשוב לשים לב אליהם:
א. על פריקסה המטוגן בשמן עמוק מברכים "בורא מיני מזונות". בגלל הטיגון, גם כשאוכלים ממנו כמות גדולה לא מברכים לפניו ברכת "המוציא" או ברכת המזון לאחר אכילתו, מאחר שאין "קביעות סעודה" על מזונות מטוגנים או מבושלים.

ב. אם אופים אותו בתנור ולא מטגנים אותו (כדי למזער את נזקי הטיגון בשמן), הפריקסה נחשב כלחמניה לכל דבר ומברכים עליו "המוציא" וברכת המזון. במקרה כזה, יש להפריש ממנו חלה בברכה, כמו בכל אפיית לחם.

המילוי:
ביחס לשום ולבצל (וכך גם ביחס לביצה חיה) מוזכר בגמרא שיש סכנה  באכילתם אם השאירו אותם פתוחים ומקולפים שעבר עליהם הלילה. אזהרות אלו לא הובאו בשולחן ערוך ויש מקום לומר שאין לראות בהקפדה זו חובה הלכתית. ובכל זאת, על אף שיש רבים וטובים שכלל לא מודעים לאזהרות אלו, רבים נזהרים ונמנעים מאכילת מאכלים מקולפים אלו כשעבר עליהם הלילה.

כיון שעיקר הבעיה היא כשמאכלים אלו נותרו בלילה ללא קליפתם, ניתן לפתור את הבעיה מלכתחילה אם לא מסירים את כל הקליפה או כשמשאירים חלק מהשורשים שלהם. אפשרות אחרת היא לערבב אותם עם חומר נוסף, כדוגמת שמן, מלח או תבלין אחר, בצורה שיהיה ניכר בהם טעמו של החומר הנוסף. למשל, לשום הכתוש הנמכר בחנויות מוסיפים שמן, ובאופן דומה, אין חשש באכילת בצל הנמצא בתוך סלט ירקות.

שנה טובה לכן ולכל בית ישראל. יהי רצון שנזכה להמליך עלינו את מלכו של עולם באמת, והעולם כולו יושפע מכך!